top of page
החיה נעמדת. היא אינה רואה דבר ואינה מריחה דבר כי הרוח באה מנגד ועם זאת היא יודעת שהסוף קרוב. היא מרימה את ראשה, מטה את צווארה העדין, גופה נמתח והיא עומדת לפניך באותה תלות מופלאה ללא תנועה כמו אדם שנרתע לאחור מפני הגורל כי הוא יודע שהגורל אינו מקרי ואיננו תאונה אלא אחת התוצאות של הקשרים בלתי מובנים ולא ניתנים לחזות מראש.
מתוך ספרו של שאנדור מאראי : "הנרות בערו עד כלות" /בהוצאת כתר
bottom of page