The house under the trees - 2009

בנעוריה צפתה האמנית בסרט שנחרט בזיכרונה, "הבית בצל העצים" בכיכובם של פיי דנאווי ופרנק לנגלה. היה זה סרט אימה על ילדה לבושה מעיל גשם צהוב שיצאה לשחק בשלוליות שלאחר הגשם בעיר וונציה ונעלמה.

בגיל בוגר חלמה על ילדה במעיל חום, שוחה בנחת בבריכה, אך מתחת לפני המים.

עולם שלם היה שם, בקרקעית הבריכה, עולם שלם של תינוקות זוחלים ומשפחות, כולם מתנהלים בשלווה, אך נטולי אוויר לנשימה. היחידה המודעת לחוסר באוויר היא הצופה, החולמת, הנחלמת, האמנית עצמה.

העבודות מושפעות מתחושה זו של שלווה וחנק בעת ובעונה אחת. הן עוסקות בדואליות הזאת של מציאות ליד פנטזיה, משפחה וילדים, לצד הצורך באינדיוודואליות וחופש. הציורים כמו נובעים מתת הכרה החלומי שבו הבית הוא מגן. אח בוערת, שולחן וכסאות, אך גם סכנה על סף תהום, לעולם דבר אינו בטוח.

בחלקן של העבודות מצולמת השתקפות הפוכה של המציאות, כך שההשתקפות היא המציאות ולהיפך. אי אפשר לדעת היכן מתחילה המציאות ואי אפשר לדעת אם אין היא אלא השתקפות של תת ההכרה ונבכי הנפש.

בכל העבודות עולה התחושה הכפולה של בטחון ואימה. הבית טמון בתעלה עמוקה והדמויות של האם והבן מביטות בו ממרומי תעלה שכולה תלויה באוויר, נטולת שורשים. הבתים, כפנטזיה, אירופאים, אח בוערת וגגות מחודדים. אך גם קירות של אבן אפורה.

 במבט למעלה יתקל הצופה בסכך של ענפים ושמי תכלת. שוב דואליות של סגור - תקרת הענפים הסוגרת ופתוח- שמי התכלת מעל.

זוהי, אולי נקודת מבט אופטימית ובהירה אל מה שנוסק מעל לבריכת הקיום מלאת הסתירות והפחדים.

שמיים פתוחים מלאי אור ואינסופיים

 

טקסט: אסתי ג. חיים

אוצרות עצמית