שלוש שנים לאחר מות אמה החלה אסתי דרורי חיות לצייר, כשהיא קרובה מאוד לגיל בו החלה אמה לצייר. עד אז הדחיקה כל נטייה לעסוק בתחום בו עסקה אמה. בשנת חייה האחרונה של האם ראה אור ספר שיריה היחיד, שנשא את הכותרת "לגעת". שיריה היפים של מרים דרורי מעידים על רגישות יתר, בדידות, פגיעות, געגוע ועל נשמה פצועה. ממנו שאלה דרורי חיות את השם לתערוכתה.
לדברי דרורי חיות, דווקא מתוך הכאוס והטלטלה שהביאה עמה הקורונה, התחזק בה הדחף לגעת בעבודותיה ובמילות שיריה של אמה, להתחבר ולצלול לתוכן ותוך כך לחוש את מסע הייסורים שחוותה מילדותה ועד לרגעי חייה האחרונים. כיום, במבט רטרוספקטיבי בשל, היא מבקשת להתגבר על הקשיים הרגשיים, להבין את מניעיה, להשתתף בחוויותיה, להעמיק ביצירתה וליצור לה מחוות. חיבור מודע בין ציוריה של אמה לבין אלה שלה, הוא שעומד בלב העבודות המוצגות בתערוכה.
התערוכה "לגעת" היא דיאלוג תלת-דורי, במרכזו עבודותיה של האמנית אסתי דרורי חיות, שמתכתבת עם ציוריה ומילות שיריה של אמה מרים דרורי, ואותן תלווה עבודת וידיאו של בנה גיא חיות, שכאמור, משלב בה ציור של סבתו עם שיר שכתבה בספרה היחיד, "לגעת".
אוצרות וטקסט: ד"ר נירה טסלר
