למירי, ילדה מספרי "פס זהב" בהוצאת "אריה" משנות הששים- הייתה ילדות מאושרת. היא גדלה בבלגיה היפה, בבית מושלם (עם חדר משחקים!),הורים מושלמים, אח נחמד, כלב ושלש חתולות, דינה,דיצה ורינה.
מירי יוצאת לטיול מירי מטיילת בהר
מירי במשק מירי בגן החיות
מירי במטוס מירי מבקרת ביריד
מירי יושבת בבית מירי עורכת קניות
מירי עושה חיים משוגעים ואף – פעם לא עצובה.
אסתי הייתה בת יחידה, לא הייתה לה אף לא חתולה אחת, אבל היה לה כלב מדי פעם. הוריה לא היו מושלמים, הם עלו ארצה כפליטים, נלחמו את מלחמת הקיום הקשה של מהגרים שניסו לתת לבתם חיים מושלמים.
אילו היו ספרי המשך לסדרת "מירי" היינו קוראים את: "מירי מתחתנת עם נסיך החלומות", "מירי יולדת זוג תאומים בבית יולדות פרטי בתוך ג'אקוזי" ו "מירי משפחתה והוריה המזדקנים אך מלאי החיוניות נוסעים לנופש באיים הקאריביים עם אומנת צמודה".
אביה של אסתי נפטר בצעירותה ואמה נפטרה כשבועיים לפני לידת בנה השלישי. החיבור בין היותה לאם והפרידה מאמה ומבית ילדותה שאיננו עוד, מצא את דרכו לתערוכת ציורים זו. אסתי, לעומת מירי יצאה למסע אחר. מסע פרידה מעולם שנקטע, אך גם מסע של חיבור. חיבור לאימהותה ולמשפחתה החדשה.
באמצעות העבודות הצליחה, אולי, הילדה של פעם להיות "אמא של מירי" אם כי היא מעדיפה להיות היא עצמה.
טקסט: אסתי ג. חיים
אוצרות עצמית
